להיות חברותי: לשתף פעולה בגיל שנה

. Celia A. Brownell, Geetha B. Ramani, and Stephanie Zerwas. (2006)
Becoming a Social Partner With Peers: Cooperation and Social Understanding in Child Development, July/August 2006, Volume 77, Number 4, Pages 803–821

 

האם בגיל שנה פעוטות כבר מסוגלים לשתף פעולה עם בני גילם?

כדי לבדוק שאלה זו הציגו החוקרים לצמדים של בני שנה ולצמדים של בני שנתיים משימה משותפת פשוטה. הנבדקים היו אמורים לפתוח קופסה תוך שיתוף פעולה. משני צידיה של הקופסה היו ידיות שאותן היה צריך למשוך בו-זמנית כדי שלפתוח את הקופסה.

תוצאות המחקר הראו הבדלים בין הפעוטות בכמות הפעילות המשותפת: הפעולות של בני השנה נראו יותר אקראיות מאשר משותפות והיתה הכרה מעטה בעמית כשותף חברתי ואילו כמחצית מבני השנתיים שיתפו פעולה ביתר תיאום לקראת המטרה. בני השנתיים שהיו לא-מתואמים לעיתים קרובות משכו את הידית כשהשותף למשימה כלל לא היה ליד הידית מהצד שלו.
יש עדויות רבות שבני שנה שמים לב ומבינים את התפיסות, הרצונות, הכוונות והמטרות של מבוגרים ויכולים לקחת אותן בחשבון כשהם חושבים על הפעולות של אחרים.

כדי להוכיח את ההבנה הזו נתנו הפעם לפעוט לשחק באותו משחק (פתיחת הקופסה במשותף) יחד עם מבוגר.
הפעם, בני השנה הצליחו לפעול במשותף. נראה שבני שנה יכולים לקרוא את המטרות של המבוגר מהפעולות שלו. כלומר, הם מבינים את ה"כוונה בפעולה" של המבוגר.

מסקנת המחקר: פעוטות יכולים לשתף פעולה עם מבוגרים במשחקים פשוטים וברוטינות החל מגיל 12 ח' אך מתחילים לשתף פעולה עם עמיתים רק לקראת גיל שנתיים.

המחקר מראה שבני שנה יכולים לשים לב להתנהגות מכוונת המטרה של המבוגר ולזהות את הכוונות של המבוגר, אבל עדיין מתקשים לשלב בין הכוונות שלהם לבין הכוונות של עמיתים כדי להגיע יחד למטרה.

במחקר, בני השנה לא הצליחו לשתף פעולה עם עמית למרות שהמטרה והפעולה הודגמו להם על ידי הבוחן/ת שגם הזכירו להם איך להפעיל זאת, כפי שעושים מבוגרים בעת משחק משותף.

נראה שפעולות משותפות עם עמיתים מייצגות משימה מורכבת ליכולת של פעוטות לחשוב על הכוונות שלהם ושל אחרים ולפעול בהתאם. כדי לפעול יחד, פעוטות צריכים לעשות אינטגרציה של הכוונות שלהם והכוונות של פעוטות אחרים בהתייחס למטרה משותפת. כלומר עליהם להכיר או לשער את הכוונות והמטרות של העמית מתוך פעולותיו.

נראה שהקושי של פעוטות לשתף פעולה עם עמיתים נובע בחלקו מכך שהמטרות של העמית אינן כה בולטות/ ברורות לעין אצל ילדים כפי שהן אצל מבוגרים כשהם נמצאים באינטראקציה עם ילדים צעירים. הכוונות והמטרות של עמיתים הן הרבה פעמים תעלומה עבור הילד הצעיר.

במשחק השיתופי של מבוגרים עם פעוטות, המבוגר מבנה ותומך באינטראקציה, מבסס ומגדיר את המטרה המשותפת או האישית של הצמד ומנהל את הפעילות בהתאם.
כאשר מבוגרים מתזמנים ומתאימים את התנהגותם להבנה החברתית הבלתי בשלה של הפעוט, הם מסייעים לו לשלב את הכוונות שלהם עם אלה של המבוגר כדי להשיג מטרה משותפת. גם כאשר מבוגרים אינם ממלאים אחר הציפיות החברתיות של הפעוט הם מסבירים לו זאת. כלומר מבוגרים מתווכים ובונים פיגומים לפעילות.
אולם, ילדים אינם מקבלים פיגומיות כזו אחד מהשני ולכן ההבנה החברתית שלהם של שיתוף עם עמיתים היא מאתגרת מאוד עבור פעוטות. כפי שראינו במחקר הזה.

סיכום: ככל שפעוטות ילמדו ליצור ולשתף בכוונות שלהם עם מבוגרים (במסגרת פעילות משותפת) הם יוכלו לזהות ולפרש את הפעולות המכוונות של המבוגרים ולהשתמש בג'סטות ובמילים של עצמם כדי להשפיע על הפעולות האלה.

זו עוד סיבה מדוע אנחנו רוצים לעיתים קרובות להפנות את המבט של הילד הצעיר החוצה- לעבר מה שקורה סביבו ולא רק פנימה לאיך הוא מרגיש או חש וכו'. להיות ער למה שקורה לך פנימה מתרחש יותר מהר מאשר הזיהוי של האדם שאתה נמצא למולו.הכוונה שנדריך את הפעוטות במשורה/במינון מתאים: "אתה רואה כשאני מושך ביחד איתך (או "כשגם אתה מושך את הידית") אנחנו מצליחים לפתוח את הקופסה".

ada

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

טופס הרשמה לרשימת דיוור יוצב כאן בקרוב