רוצים חיבוקי – על הערך הרגשי והפיזיולוגי של החיבוק

חיבוק התינוק
מאת: סמדר סלומון

"הורים וילדים" מאי 2009

אם במקרה יצא לכם להתהלך בשד' רוטשילד, בשדרות ח"ן או בכיכר רבין בתל-אביב, ולהיתקל באנשים הנושאים שלט המציע חיבוק חינם, אולי מצאתם את עצמכם תמהים: למה להתחבק עם אדם זר שאיננו מכירים? חלקכם אפילו חשו מבוכה רגעית, חלקכם אף ניגש לקבל ולהחזיר חיבוק, אבל רובכם מעלים חיוך וממשיכים הלאה.

בינתיים חיבוק חינם הפך לתופעה שרבים מאיתנו שמעו עליה גם אם לא נתקלו בה ממש.

היוזמה הגיעה מאוסטרליה, מבחור בשם חואן, שנעמד במרכז הומה עם שלט גדול שכתוב עליו Free Hugs (חיבוקים חינם), והציע לאנשים שעברו ברחוב רק חיבוק, בלי שאלות ובלי מילים.

את הכפפה בישראל הרימו כמה בלוגרים צעירים. הם נעמדו בכיכר רבין עם שלט באותו הסגנון, וחילקו חיבוקים לעוברים ושבים (כאלה שנתנו את רשותם, כמובן).

יותר מ-200 איש ניגשו לקבל חיבוק, הרבה מאוד אנשים אחרים נופפו מרחוק או ניגשו רק להביע תמיכה. אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל – גם המחובקים וגם הנבוכים – כולם המשיכו בדרכם כשעל פניהם נסוך חיוך.

אז מה גורם לאנשים להיעמד במרכזים הומים, צמתים מרכזיות ועוד – ולחלק חיבוקים לעוברים ושבים?

התשובה אולי נעוצה בכך, שלמרות שאנו חברה מודרנית שהגיעה להישגים מרחיקי לכת כמעט בכל תחום, בסופו של דבר "…כולנו רקמה אנושית אחת חיה…" (מוטי המר). כולנו זקוקים לאותו הדבר הראשוני ביותר שקיים: חיבוק ומגע. ואולי דווקא בשל היותנו חיים בחברה שמקדשת את ההישגיות והחומריות, ורבים מאיתנו חיים כשכל אחד לביתו ולעצמו, אנו שבים אל אותו מקום קדמוני שמחפש את הקרבה והחום, את אותו חיבוק אוהב ומרגיע שמטעין את הגוף בכוחות חדשים. ויש מי שיאמרו, שלא בכדי ישנה פריחה בתחום הרפואה המשלימה, מסאז'ים מסוגים שונים, טיפולי שיאצו, רפלקסולוגיה ועוד, הרי בסופו של דבר כולם מתנקזים למקום אחד: מגע!

הביולוגיה של החיבוק

אם חשבנו שהחיבוק הוא רק מחווה אנושית המעניקה מגע נעים לנותן ולמקבל, הרי שמאחורי המחווה האנושית הזו מסתתר מערך ביולוגי שלם שאחראי ומשפיע על כל המנגנון שמווסת את מערכת ההתקשרות שלנו בכל שלב בחיינו, ובעיקר בשלב הינקות.

פרופ' עדה למפרט, פסיכולוגית אבולוציונית במרכז האקדמי רופין, מתארת את מיקומינו בגלגל החיים:

"בראש ובראשונה אנו יצורים ביולוגיים, בעלי תרבות ביולוגית ודיבור ביולוגי. ואסור לשכוח שאנו שייכים למשפחת היונקים אשר לראשונה באבולוציה המציאה את הצורך בשמירה על חום גוף קבוע של 37 מעלות, בעוד בעלי-חיים אחרים צריכים, לדוגמה, להתייצב בשמש כדי 'לתדלק' אנרגיה, כמו החרדון למשל. האמהות במחלקת היונקים בכלל ובאנושות בפרט מתגייסות לטובת הטיפול בצאצאים שלהן, כאשר הקרבה הגופנית היא התמצית של האמהות, ההגנה וההזנה. וזה נעשה במגע של עור על עור, וכשיש מגע – התינוק יודע שהכל בסדר ואז כל מערכות הגוף עובדות.

"כשלא מתקיים מגע והגוף של התינוק אומר לו שהוא לא מקבל מגע, הגוף נערך לשעת חירום, ושני הדברים המרכזיים שהוא מפסיק בייצורם הם: הורמון הגדילה – שהוא תנאי לצמיחה והתפתחות תקינה של הגוף, ואינסולין – שמהווה תנאי לחילוף חומרים.

כך שאנו יודעים שבהיעדר מגע, גם אם התקיימו כל התנאים הפונקציונליים, קרי: מתן מזון ושתייה – תינוקות שלא נוגעים בהם אינם צומחים! כל התינוקות של משפחת היונקים, אם נעזוב אותם ללא מגע, לאחר תקופה של 2-3 שבועות הם עלולים למות".

"וכך האבולוציה שומרת לנו על הרעיון לפיו כשנוגעים בנו אנו יודעים שאנו במקום הנכון, שאנו רצויים ואהובים ושייכים. ואז המוח נינוח, לא חרד ולא דואג ויכול להרגיש יותר טוב ולדאוג לדברים אחרים כמו סקרנות אינטלקטואלית ועוד יכולות מחשבתיות אחרות".

חיבוק הקנגרו

"חיבוק הקנגורו", הוא חיבוק לפיו האם מחזיקה את הפג קרוב לחזה, כאשר פניו מופנות כלפי חוץ והוא עטוף בחלוקה או חולצתה של אימו.

פרופ' רות פלדמן, מהמחלקה לפסיכולוגיה וחקר המוח, אוניברטת בר אילן, שחוקרת מזה שנים את המנגנונים שמניעים את המגע והחיבוק, ואת השפעתם של אלה על התפתחות תינוקות ופגים, מסכמת בימים אלה את תוצאות מחקרה, שהינו הגדול והמבוקר ביותר שנעשה בעולם בנושא "השפעת שיטת הקנגורו לטיפול בפגים על התפתחותם הרגשית והקוגניטיבית מינקות ועד גיל 10. במחקר, שכלל 150 פגים שמחציתם זכו לחיבוק הקנגרו ומחציתם לא, עלו ממצאים ברורים באשר לחשיבותו של המגע בהקשר של התפתחות תקינה של הילדים לאורך כל החיים.

פרופ' פלדמן: "קיים מצב ייחודי בו 12 אחוזים מהתינוקות נולדים פגים. במצב הזה, המגע של עור בעור אמור לתת מענה למצב לא נורמאלי של יציאה מוקדמת מהרחם. עד לפני כ- 10 שנים לא חשבו שהקִרבה היא קריטית להתפתחות של פגים, והסכנות שהיו טמונות בהתפתחותם של הפגים נקשרו בעיקר לסיבות אורגניות, מולדות ולא לחוסר מגע.

"כיום נצבר ידע ממחקרים שהראו כי המגע חשוב לוויסות פיזיולוגי, ויסות מערך השינה, קצב הלב, התנהגות חקרנית, מיומנויות למידה, וכל המודולציה של מערך הסטרס. ומדהים לראות בגיל 10 את ההשפעה שיש עדיין למגע על ניואנסים בהתפתחות ובתפקוד של הילדים".

התפתחות רגשית וגופנית

"באופן כללי, לא הייתה השפעה מכרעת על המרכיבים המכריעים בבריאות והתפתחות הילדים, אך כן נמצאו דברים שהושפעו מקיומו של המגע והקנו לאותם ילדים יכולות ומיומנויות חיים טובות יותר גם בהיותם בני 10, כגון: יכולת שליטה במצבי לחץ, יכולות נוירופסיכולוגיות, יכולות טובות יותר בוויסות רגשות ושליטה על רגשות, יכולות של קשב וריכוז טובות יותר, בעיה ממנה סובלים פגים רבים במהלך חייהם, וכן מערך נכון יותר של יכולות ניהול ושליטה בחיים.

"המחקרים מראים שלפרידה מאמא יש השפעה לאורך כל החיים. יש משהו שיוצא מאיזון ואחר-כך לא ניתן לתיקון, ולכן התרומה של החיבוק ושל המגע להתפתחות הילד היא הכרחית. ועוד מקום בו אנו רואים את חשיבות המגע, הוא בקשר שבין גדילה פיזית לבין מגע וליטוף. במחקר בו השתתפו שתי קבוצות פגים שזכו לקבל מנת מזון זהה, כאשר רק קבוצה אחת זכתה למסז'ים. נמצא כי קבוצת הפגים שקיבלו את המסז' עלו יותר במשקל וניצלו בצורה מרבית את הקלוריות שעמדו לרשותם לגדילה. כך שאין עוררין על החשיבות הרבה של המגע והליטוף לגדילה ולהתפתחות ועל היותם הכרחיים בחייו של כל תינוק".

החיבוק, הליטוף והמגע הם המסד והבסיס לקשר הרגשי שנוצר בין התינוק לאמו, ליחסי האמון של התינוק עם אמו ועם העולם.

יצירת קשר בין התינוק לאמו

לחיבוק, מעבר לערכו בתהליך הגדילה וההתפתחות, יש ערך רגשי שלא יסולא בפז ואין לו שום תחליף אחר. החיבוק, הליטוף והמגע הם המסד והבסיס לקשר הרגשי שנוצר בין התינוק לאמו, ליחסי האמון של התינוק עם אמו ועם העולם, לתחושת הביטחון שהוא רוכש בחייו ועוד. וקיומו או אי קיומו של מגע כזה בינקות, הם שישפיעו על הבסיס עליו בונה התינוק את אישיותו בהמשך חייו, ובמידה רבה יוכלו לנבא את תרגום אותן תחושות שחווה התינוק עם אמו (ביטחון, אמון, יכולת ליצירת קשר, יכולת לאינטימיות) ליכולות ולמיומנויות תקשורת שיפתח כאדם בוגר.

ד"ר תרצה יואלס, פסיכולוגית מהמרכז לחקר התפתחות הילד בחוג לפסיכולוגיה של אוניברסיטת חיפה, אומרת: "הוויכוח הראשון שהתנהל בפסיכולוגיה בנוגע למשמעות החיבוק עבור התינוק, היה בין זיגמונד פרויד לבין חוקר בשם בולבי שהוא אבי תיאוריית ההתקשרות וההתפתחות הרגשית. בעוד פרויד טען שהדחף הראשוני של התינוק הוא רעב, והוא בוכה מתוך צורך לספק את הרעב, בולבי, שערך תצפיות רבות בבתי יתומים וחקר את הנושא, גרס כי הדחף הראשוני של תינוק הוא למגע. מתוך המחקרים הרבים שערך, בולבי הסיק שאחד המרכיבים המשמעותיים בהתפתחות רגשית הוא המגע. ואותו המגע זה החיבוק שאנחנו מדברים עליו".

"חיבוק הוא מין מהלך בו אני יוצא מהקונכייה של עצמי אל האחר, זה המקום בו שנינו מתערבבים. החיבוק זה המקום שברמה הכי ראשונית אנחנו נרגעים ומתנחמים בו. דרך החיבוק ילד לומד שהוא נאהב, דרך החיבוק ילד בונה לעצמו דימוי עצמי של מישהו שנאהב ומוערך וחשוב להוריו ולדמויות המשמעותיות בחייו. לכן, ילדים שמחובקים יש להם סיכוי לגדול כילדים עם בסיס רגשי בטוח".

החיבוק כדרך להכרת הגוף

הילי כוכבי, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומחברת הספר "המדריך הישראלי להורים" בשיתוף עמירם רביב, מביאה אף היא את נקודת המבט שלה על החיבוק. "אנחנו יודעים היום שהחיבוק עובד בהמון רמות שונות: הוא עוזר לתינוק להכיר את הגוף שלו, את גבולות הגוף ואת תחושות הגוף".

"חשוב לזכור, שהעובר בתוך הרחם חווה כל הזמן מגע אינטנסיבי, ועם היציאה לאוויר העולם, בבת אחת, יחד עם כל השפע של הגירויים שיש מסביב, ישנה גם ירידה דרסטית במגע שהתינוק מקבל. וכאן יש מקום חזק לגעת ולא לחשוש, תינוקות לא שבירים – אפשר לחבק אותם.

"גם ההנקה, כפעולה אבולוציונית, נעשית בצורה של חיבוק. אי אפשר להיניק כשלא מחבקים. ממש כמו בעלי-חיים אחרים שנושאים את הגורים על גופם, הטבע ייעד גם אותנו לשאת את התינוקות על הגוף.

הדבר נכון פי כמה וכמה לתינוקות שאינם יונקים. תינוקות יונקים יקבלו את החיבוק בין כה וכה דרך ההנקה. ולכן כאשר ההנקה לא מתאפשרת מאיזושהי סיבה, רצוי לאמץ את תנוחת ההנקה, כך שהתינוק יחוש חזק את הגוף של ההורה.

"בסופו של דבר החיבוק מפעיל בגוף שלנו את המנגנונים שפועלים מהעוברות דרך הינקות ועד הזיקנה. החל מההריון מופרש אצל האמהות הורמון האוקסיטוצין שהינו הורמון האהבה והגדילה, והוא נמצא בשיאו עם הלידה ובהנקה. ההורמון, שמשתחרר הן אצל האימהות והן אצל הילדים, הינו גורם מתווך נוסף לקשר ולאהבה שנוצרים בין האם לילדה.

התקופה הקריטית של החיבוק

"עבור תינוקות שרק נולדו המגע הוא הערוץ העיקרי שדרכו הם חווים את העולם," מוסיפה כוכבי. הראייה והשמיעה עדיין לא מאפשרים לתינוק לארגן היטב את עולם הגירויים שסביבו, ומה שמשרה את הרוגע ואת הארגון של העולם הוא המגע. ולכן לחיבוק יש תקופה קריטית, כמו שתינוק שלא יקבל גירויים חזותיים לא יוכל לראות כך גם למגע יש את החשיבות שלו בהתפתחות, ופה המקום לתת קצת כבוד לאבולוציה. לטפל בילד זה לשאת על הידיים, להרגיע ולתת את התחושה שהוא מוגן."

"ועד כמה שהחיבוק נראה מובן מאליו, אי אפשר להגזים בו, כל עוד הוא כמובן רצוי לשני הצדדים. אנחנו חיים בעידן שמעביר מסר גדול של פיתוח עצמאות, שעובר באופן מעט מוגזם לילדים. אנחנו רואים הורים שאומרים 'שלא יתרגל', שמשקיעים בצעצועים יקרים כתחליף, שמעבירים מדמות אחת לדמות אחרת ומדודה לדודה כדי שהתינוק יתרגל לכמה שיותר דמויות, וזה לא נכון.

"הרבה פעמים החיבוק מקושר ל'להיות קטן'. כמובן שצריך לכבד את הילד, אבל כדאי למצוא אפשרויות למגע נעים, וכל עוד הילד לא מתנגד – להמשיך לחבק. ילדים בכל גיל צריכים את זה".

להתאים את החיבוק לילד

"בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות שיש שונות בין ילדים ובין מבוגרים ביכולת בוויסות חושי, וזה יכול לבוא לידי ביטוי בכל החושים – שמיעה, ראייה ומגע. הקושי נע על גבי רצף שבשני קצותיו נמצא ילדים שחווים מגע בצורה שונה, קשה יותר ופחות נעימה, ובקצה השני נמצא ילדים שזקוקים למגע יותר חזק", אומרת הילי כוכבי.

כוכבי מוסיפה ומדגישה כי "חשוב מאוד להבין שגם הילדים האלו זקוקים למגע, אך בדרך אחרת, מסוימת, שמתאימה להם. הם יירגעו בתנוחה מסוימת, ובמגע מסוים ובידיים מסוימות ולא אחרות.

"הוויסות הוא חלק מטמפרמנט מולד, ולכן יש חשיבות גדולה לטיב ההתאמה בין הילד להורה. זה אומר שגם אם הילד הוא בעל מאפייני טמפרמנט קשים, אם נתכוונן טוב לילד המאפיינים הקשים יתמתנו, אך זו בהחלט עבודה יותר קשה עבור הורים".

גם מבוגרים צריכים חיבוק

הפריחה של סדנאות חיבוק ומגע , של הילינג, של מסאז'ים ועוד פינוקים של הגוף בשנים האחרונות, מעלה את השאלה: מה קרה לנו במהלך החיים שאנו כבוגרים חוזרים לפגוש את צרכי הגוף והנפש, שאנו מחפשים את החיבוק, ולמה דווקא עכשיו?

לחיבוק אין גיל

אם מישהו חשב שלחיבוק יש תאריך תפוגה, הרי שהוא טועה. ד"ר דן קרת, רופא ודוקטור לנטורופתיה, שיר"מ אסף הרופא, מסביר על חשיבות המגע גם בגיל השלישי: "הצורך האוניברסלי במגע אינו דועך עם השנים. כולנו זקוקים למגע ולקרבה גופנית לכל אורך חיינו, מיום היוולדנו ועד יום מותנו".

"ואולם, לזקנים שבינינו יש קושי רב יותר לקבל מגע וחיבוקים", מוסיף קרת. "רבים מהם חיים לבד, חיים במסגרות שבהן יש זקנים בלבד, לעיתים הם מוגבלים פיזית, ואולי מעל כל המגבלות הטכניות האלה, הם רואים את עצמם כפחות ראויים למגע. התרבות בה אנו חיים משדרת באופנים רבים שכצעירים אנו זקוקים וראויים למגע ולקרבה – וההפך לגבי הזקנים שבינינו. הם פחות מושכים ו"ברי חיבוק". הם עלולים לחוש בושה לגבי גופם וחושבים שאחרים נרתעים מלגעת בהם או שהאחרים אינם רוצים לחוש את המגע שלהם. יש זקנים החווים את עצמם כשבריריים ופגיעים וחוששים מקרבת יתר עם צעירים חזקים, לעיתים גם עם נכדיהם הפעלתנים. שדרו בכל הזדמנות לזקנים שהם זכאים למגע כמו כל אחד אחר. חבקו ונשקו אותם בכל הזדמנות, וכולם יתעשרו ויתאשרו מהחוויה".

לשאלה הזו משיבה ד"ר יואלס: "מתוך הקונספט שיש משהו כל-כך מרוחק ומנוכר בחיים המודרניים, יש משהו מאוד ראשוני ומתדלק בחיבוק. זו בדיוק השנייה שאתה מרגיש שהכי אוהבים אותך בעולם. וכמבוגרים, אנו זקוקים לזה לא פחות מאשר ילדים. אנו אמנם לא תמיד מודעים לכך, ואף חוששים מזה כי זה מפר את גבולות המרחב שלנו, ועדיין כבני אנוש כולנו זקוקים למגע וחום של אדם אוהב".

ויואלס מוסיפה: "צריך להבין שהבגרות היא תוצר של התנסויות בילדות. אם בילדות חווינו חוויה לא נעימה סביב חיבוק, אנחנו מפסיקים לרצות אותו. אם הורינו לא חיבקו אותנו, אז למדנו לא לצפות לזה. וכמבוגרים אנו ממשיכים באותו דפוס. אם מולנו עומד מישהו שהחיבוק חשוב לו, ולנו זה קשה, אז זה הופך לדיאלוג במקרה הטוב וקונפליקט במקרה הפחות טוב.

"גם בשלב הזה אפשר ללמוד לחבק, וזה מה שרוב האנשים מנסים לעשות היום. ואכן, יש הרבה אנשים שלמדו ליהנות מהחיבוק. הוא כבר לא מקושר למקומות של פגיעה, דחייה או תסכול, אלא מתחבר למקום נעים וטוב".

ענת הלל סלפטר, מאמנת אישית, מדברת על האנרגיה שיש בחיבוק ועל מה שהוא יוצק לתוך חיינו.

"זה לא סתם טרנד שפתאום מחפשים את החיבוק. הרבה אנשים מחפשים משמעות, ומתחילים להבין שמשמעות זה לא סתם ללכת לעבודה או להיות בעל משפחה, או להיות עשיר. אם אתה לא מחובר לרגשות שלך, אתה לא יכול להיות מאושר בחיים. והבסיס הקיומי הזה שעליו נבנה הכל הוא החיבוק, החיבוק של אמא".

ענת עושה פאוזה בדברים ושואלת אותי: "תגידי, אם נשים עכשיו 100,000 שקלים ליד מתג החשמל, האור יידלק?". בעוד מוחי מחפש את הקאצ' אני עונה: "לא, ודאי שלא, צריך ללחוץ".

"בדיוק", היא אומרת לי, "זה בדיוק כוחו של המגע והחיבוק, אין לו תחליף ושום סכום של כסף, או עבודה טובה ומתגמלת. רכב חדש או דירה חדשה אינם יכולים לפצות על החוסר בחיבוק. וכמו שאנו צורכים מזון כצורך קיומי כך גם האהבה היא קיומית, היא הדבר הכי בסיסי. רק שבאהבה אנו לא מאפשרים לעצמנו את הדבר הזה. אנחנו שבויים בתוך חומות של מה יחשבו עלינו ומה לא, ועוד כהנה וכהנה. ומה שאנשים מבינים היום זה שמה שמסתתר מאחורי החומריות וההישגיות זה הצורך הגדול באהבה. שבסופו של דבר האנרגיה שתתחיל את ההתנהלות שלנו בעולם יהיה החיבוק של אמא".

"ארבעה ימים אחרי שהתחלנו לחבק אותו, הוא התחיל לחייך ומייד אחר-כך התחיל להתהפך": תמר שלזינגר מספרת על מסע ההתנדבות האישי שלה

עמותת חיבוק ראשון

מדי שנה ננטשים עשרות תינוקות במחלקות היילודים של בתי החולים בישראל. על תינוקות אלה נגזרת בדרך כלל שהות ממושכת בבית החולים, ללא טיפול הורי מסור, ללא מגע אוהב וללא חום ואהבה.

עמותת "חיבוק ראשון" שמה לה למטרה לאהוב ולחבק כל תינוק, למלא את החלל הנוצר בהיעדר האם, ולספק עד כמה שניתן את הצרכים הרגשיים והקוגניטיביים החיוניים כל-כך להתפתחותו התקינה של התינוק. מתנדבות ומתנדבי "חיבוק ראשון" דואגים לבלות עם התינוק מספר שעות בכל יום, להעניק לו חום, אהבה ומגע גוף, וכן לשחק אתו, לשיר שירים, להקריא סיפורים וכו'.

הטיפול בכל תינוק נעשה באהבה על-ידי קבוצת מתנדבים מצומצמת המלווה אותו באופן יומיומי במשך כל תקופת שהותו בבית החולים. בדרך זו מבטיחים בעמותה שהתינוק לא ייחשף לדמויות רבות מדי, ויוכל לזהות את הדמויות הטיפוליות, בדומה לבני משפחה. בנוסף, דואגים בעמותה ליצור לתינוק סביבה ביתית ככל האפשר בעזרת מוביילים, ספרי תמונות, צעצועים, משחקים, עגלות טיול, מנשאים, מצעים, בגדים ועוד.

תחילתה של העמותה במסע התנדבות פרטי של תמר שלזינגר, ד"ר לעבודה סוציאלית במכללת צפת ולימים מייסדת העמותה. "הכל התחיל", היא מספרת, "בתקופה בה התגוררתי סמוך לבית החולים איכילוב ונודע לי על תינוק נטוש עם תסמונת דאון. בעלי ואני החלטנו אז להגיע אליו פעמיים ביום, וליווינו אותו במהלך חודש בבית החולים עד שהועבר למסגרת אחרת. הערך המוסף של הדבר הזה הוא מאוד גדול. ארבעה ימים אחרי שהתחלנו לחבק אותו, הוא התחיל לחייך ומייד אחר-כך התחיל להתהפך.

לחיבוק אין תחליף

"ברור היה לי, גם כאשת מקצוע וגם כאדם, שלחיבוק אין תחליף", מוסיפה שלזינגר, וכשהבנו שהצלחנו לטפל בתינוק הזה קבענו עם העובדת הסוציאלית בבית החולים, שאם יהיה תינוק נטוש נוסף אנחנו נבוא להיות איתו. וכך נוצר מודל חדש של עבודה, לפיו לא היה מקובל יותר שתינוק יהיה נטוש.

"כך במשך שלוש שנים חיבקתי שמונה תינוקות. באיזשהו שלב עמדתי לעזוב את תל-אביב והרגשתי שאת ה"בייבי" הזה אני לא יכולה לנטוש. זה היה כבר שלב שבו הבנו איך הדבר הזה אמור להתנהל, והתחלנו בגיוס מתנדבות דרך התקשורת שיחליפו אותי והגיעו פניות מכל רחבי הארץ, ואז "ירד האסימון" שיש נכונות להתנדבות בכל הארץ ובטח גם יש תינוקות נטושים בכל הארץ.

"העמותה החלה לקרום עור וגידים בעזרתה של מיכל קוריאט, אשת עסקים שהנושא נגע לליבה, והיא שהפכה את ההתארגנות לעמותה מסודרת ויצאנו לדרך. היום העמותה נותנת ליווי לשני שליש מבתי החולים בארץ, ובכל פעם שקיים צורך מצלצלים אלינו.

"הניסיון מראה שלאותו חיבוק ראשוני אין תחליף, ואי אפשר בלעדיו. ואת התוצאות אנו רואים דרך המקרים הרבים שאנו נותנים להם מענה. באחד מבתי החולים נולדה תינוקת עם פרוגנוזה קשה לפיגור, הוריה נטשו אותה. מתנדבת שלנו לקחה את הטיפול בה על עצמה. מדובר בתינוקת ששכבה עם עיניים עצומות בעריסה. לאחר תקופה מסוימת התינוקת החלה לפקוח עיניים וליצור קשר עין. כשהיא התחילה לחייך, ההורים שלה חזרו לבקר אותה ובסוף לקחו אותה הביתה.

חשוב לנו להעביר את המסר שהחיבוק בתקופת החיים הראשונה הוא קריטי להתפתחות. ויש לנו כאן חלון הזדמנויות מאוד קצר למזער את הנזק של הנטישה"

להתנדבות ולמתן תרומות – "חיבוק ראשון", רח' החשמונאים 91 ת.ד. 20497, תל-אביב 61204, טלפון: 03.6022457, פקס: 03.5444159, דוא"ל: info@tinokot.org.il

ada

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *