יניקה

אני יונק משמע אני קיים

או

המציצה וההתפתחות המוטורית והרגשית של התינוק

מאת:  ד"ר עדה בקר,  יועצת התפתחותית לגיל הרך

תינוק חדש נולד. רק לפני דקות אחדות הגיח מן הרחם לאחר מאבק מרשים והוא נח עתה בבטחה וברוגע על בטן אימו. לאחר זמן מה, כשמקרבת אותו אימו אל שדה, עם המגע הראשון בפיו הוא מתחיל לינוק כאילו עשה זאת מאז ומעולם. כלומר, התינוק נולד מצויד ברפלקסים רבים, שהתפתחו עוד ברחם, שמטרתם מצד אחד להגן עליו מפני גירויים מסוכנים ומצד שני להכין אותו למגוון של התנהגויות שמקדמות את השרדותו, כמו השגת מזון ויצירת קשר עם אימו.

כבר פרויד, הזקן והטוב, טען שהאזור החשוב ביותר בגופו של התינוק, הוא אזור הפה. פרויד הגדיר את הפה כאזור המיני הראשון, זאת כיון שהניח שהאדם הוא יצור מיני מרגע לידתו ושבתקופות שונות של חייו, אזורים שונים של גופו מביאים לו הנאה וסיפוק. פרויד צדק במידה רבה. אולי לא נוח לנו עם המושג מיניות כאשר אנו מדברים על תינוקות בני יומם, אולם אזור הפה הוא אכן האזור שמביא לתינוק הנאה, קשר רגשי, סיפוק, רגיעה ומלאות. וכאמור, לפה יש גם תפקיד נוסף רב חשיבות – בעזרתו יכול התינוק, באופן טבעי לחלוטין להשרד. תינוק שאינו יודע לעשות שימוש נכון בפיו כאשר הוא נולד נמצא בסכנה קיום ממשית. (סרוף, 1994).

כיוון חשיבה דומה ניתן למצוא אצל ז'אן פיאז'ה חוקר ההתפתחות הקוגניטיבית. גם הוא חשב שאזור הפה הוא האזור החשוב ביותר לתינוק, והפעם  דווקא לצורך למידה. פיאז'ה קרא לשלב הראשון בהתפתחות התינוק, שבמרכזו עומד הפה, השלב הסנסומוטורי – כלומר השלב שבו הילד לומד על העולם דרך חושיו במשולב עם הפעילות המוטורית שלו.  פיאז'ה טען שבגילאים שבין הלידה לבין גיל שנה וחצי התינוק והפעוט מרבים להכניס חפצים רבים לפה כדי ללמוד על המרקם שלהם, טעמם, ריחם  המבנה שלהם ועוד. למידה זו עוזרת לתינוק לקבל מושג ראשוני על עולם החפצים (והמזון) שסביבו וכך הוא בונה לעצמו מערכת מושגים שתשרת אותו בהמשך הלמידה שלו בעולם. לאחר שהוא לומד על מורכבותם של חפצים רבים, הוא עובר לשלב שבו הפה הופך להיות הכלי שבעזרתו הוא לומד להגיד ולהבין מושגים (סולברג  1994).

כיום, לאחר שני עשורים של מחקר אינטנסיבי בנושא אנו יודעים שפרויד, וגם פיאז'ה, צדקו רבות בגישותיהם לנושא, אבל מה שהציגו היה רק צעד ראשון וקטן לידע העצום שקיים כיום בנושא המציצה.

כיצד מתפתחת המציצה

נחזור לאותו רגע קסום ומרגש כשהיילוד יונק לראשונה משד אימו במיומנות רבה. כיום כבר איננו מופתעים מהישג זה, כי המחקר מראה שעם הלידה פיו של היילוד הוא בעל האינטגרציה החושית וההתנהגות העצבית-מוטורית המאורגנת ביותר הנמצאת ברשותו של היילוד. מחקרים הראו שבמהלך ההתפתחות ברחם אזור הפה מתפתח מוקדם והוא האזור הראשון המגיב למגע כבר בגיל 7 שבועות להריון  PEIPER) 1963) וכבר בגיל 19-18 שבועות להריון קיימים דפוסים של מציצת אצבע, בליעת מי שפיר המתואמות יחד עם תנועות "נשימה" ואפילו שיהוקים (IANNIRUBERTO & TAJANI 1981). כולנו ראינו והתרגשנו מתמונות שצולמו באולטרהסאונד שבהן העובר מוצץ בהתלהבות את אגודלו.

במחקרים שבדקו יילודים ניתן היה לראות שכאשר מגרים את חלקי גופו האחרים של היילוד הוא מגיב בהמנעות או ברתיעה, כלומר הוא מגן על עצמו מפני גירויים אלה.  לעומת זאת,  כאשר מגרים את האזור הקרוב לפה,  מגיב התינוק בתגובת ROOTING- הוא מסובב את ראשו לכיוון הגירוי ופותח את פיו. ברגע שהגירוי (מוצץ, פיטמה, אצבע) מוצג בתוך הפה, התינוק סוגר את פיו ויוצר אטימה ומתחיל למצוץ. קיום תגובות אלה  אצל התינוק כבר בלידה מעיד על כך שהן רפלקסיביות, כלומר בלתי-רצוניות/אוטומטיות.

התאמת הפיטמה

לגודל, לצורה ולדרך בה הפיטמה ממלאה את חלל הפה של התינוק יש חשיבות עצומה להאכלה ולהתפתחות תנועת הלשון. שלא במפתיע, השד הוא הצורה האידיאלית לתפקיד זה כיון שהוא גמיש דיו כדי להתאים לפיו של התינוק כשהוא משתנה ומתפתח.

לתינוקות רבים יש העדפה ברורה לגבי הצורה, האורך והמוצקות של הפיטמה או המוצץ ואילו לאחרים אין בעיה להסתגל. הצורה וההתאמה של הפיטמה היא משמעותית כיון שהיא משפיעה באופן ישיר על יכולתו של התינוק לעשות אטימה שבתורה מאפשרת לו ליצור וואקום בחלל הפה. ככל שההתאמה טובה יותר, נדרש פחות מאמץ כדי ליצור אטימה. ככל שהצורה ממלאה את חלל הפה, נדרש פחות מאמץ ותנועה כדי ליצור את הלחץ הנדרש כדי למשוך נוזל מהפיטמה. לכן, ברור שלהזנה נכונה בבקבוק יש השפעה חיובית על התפתחות שרירי פיו של התינוק. ובנוסף לכך, אם מחזיקים את התינוק בתנוחה יציבה וכמעט אנכית מקלים עליו להפעיל כהלכה את שרירי פיו,הן ביניקה מהשד והן ביניקה מהבקבוק.

הפה הוא מרכז עולמו של התינוק

במהלך ההתנסות החוזרת ונשנית ביניקה מתרחשים שינויים רבים:

  • תנועות שרירי הפה של התינוק  מתפתחות ומשתכללות; התינוק עובר בהדרגה מיניקה אוטומטית ורפלקסיבית ליניקה רצונית, כלומר, הוא הופך להיות מודע ליכולתו להחליט מתי ברצונו למצוץ והוא גם  שולט על עוצמת המציצה,
  • פעולת המציצה מקבלת משמעויות אחרות והופכת מפעולה קיומית לפעולה שגורמת הנאה GREENSPAN 1985)).
  • התנועתיות של הלשון הולכת וגדלה ואיתה גוברת היכולת של   התינוק להשתמש בפיו כדי לחקור את העולם:
  • מתחיל להופיע ענין בחקירה של טעמים וטקסטורות (של מזונות ושל לא-מזונות כאחד).
  • התינוק מכניס לפיו חפצים שונים, טועם, בודק ומוצץ, ובכך חווה את חוויותיו הראשונות בהקשר הסביבתי.
  • התינוק (וכמובן גם הפעוט) מתענין בטעמים שונים ובמרקמים וכבר ניתן לראות שיש לו העדפות לטעמים מסוימים ולמרקמים מסוימים.
  • למשל, כאשר מציעים לתינוק מזון פחות נוזלי…. הופכת את האכילה למרכיב נוסף שמקדם את התפקוד של הפה ושל הלמידה בעזרתו.
  • התינוק לומד להרגיע את עצמו (מנגנון הוויסות העצמי) בעזרת נגיעה בפה, בעזרת מציצת מוצץ, בעזרת משחק בלשונו ועוד
  • התינוק משתמש בפה לצורך התקשרות להורה וקיום אינטראקציה חברתית.
  • · להשמיע קולות בכי כדי לקבל תגובה וטיפול מההורה
  • · להתעטש, לפהק, לשהק, ולגהק
  • · הפה מאפשר לתינוק לערוך את ההבחנות הראשוניות שבין מה 'אני' ומה איננו 'אני'.

המוצץ:

  • למוצץ תפקיד חשוב כיון שהוא מספק לתינוק בטחון  ונינוחות פיזית ונפשית בזמנים שבהם הוא עייף, מוטרד או אינו רגוע.
  • מציצת המוצץ מספקת גם הנאה יצרית, ומסייעת לתינוק לעמוד במכאובי הפרידה מההורה.
  • רוב הילדים משתמשים במוצץ כמקור עידוד ומתיחסים אליו כאל חפץ אישי ומוכר העוזר להתמודד עם קשיים ועם פחדים.

אכילה והתפתחות השפה

שרירי הלסת, הלשון, הגרון והחיך  שאותם מפעיל הפעוט בשעת האכילה פועלים גם בזמן הדיבור.רבים מהשרירים שבהם משתמשים לבליעה והמתחזקים על ידי מציצה ובהמשך על ידי פעילות אוראלית כמו נגיסה, לעיסה, ליקוק ועוד משמשים גם להשמעת קולות  FISHER PAINTER  & MILMOE) 1981). למשל, פעולות הקשורות לזרימת אוויר מדורגת, גובה הצליל ואינטונציה מושפעים מאותה מערכת שרירית. כלומר, תהליך זה קשור ישירות לתהליך של התפתחות הדיבור. כלומר שגם לנשימה תפקיד חשוב מאוד בכל המערכת המדהימה הזו. הנשימה חשובה לנו לא רק כדי להשאר בחיים, אלא גם כיון ששליטה בדיבור ופעילות אחרות  של וויסות עצמי פועלות במשולב עם הנשימה.  בתקופה שבין חצי שנה לשנה מתפתחת מאוד מערכת הנשימה ומערכת הוצאת הקול. במהלך זמן זה התינוק עסוק בהרבה משחקים קוליים ונסיונות עם עוצמת וטון הקול. היכולת לעבוד בסינכרוניזציה של המציצה הבליעה והנשימה קובעת רבות את יכולתו של הפעוט לדבר כהלכה.

מיניקה לאכילה ולשלב חדש בהתפתחות השפה

שלב חדש בהתפתחות הפה מתרחש בגיל 4-5 חודשים כאשר תינוקות רבים מתחילים לאכול בעזרת כפית. האכילה בכפית מבצע מאפשרת לתינוק  לעשות בשרירי הפה תנועות חדשות שאינן מעורבות ביניקה. כדי שיוכל להעביר את המזון מן הכפית אל פיו, על הפעוט לגרוף אותו תחילה בשפתו העליונה, כששפתו התחתונה תומכת בכפית מלמטה ואחר כך עליו להעביר את המזון לחלק האחורי של הפה בעזרת הלשון, ולבלוע. במהלך המעבר מיניקה  לאכילה מתרגל פיו של התינוק בהדרגה למגע עם חומרים פחות רכים, חלה ירידה הדרגתית של רגישות היתר בחלל הפה וכך נסללת הדרך לקראת השלב שבו התינוק מתחיל להכניס חומרים קשים לפיו במטרה לבחון אותם. הפעוט לומד לאכול סוגי מזון שונים שכל אחד מהם מתאפיין במרקם שונה, בקשיות שונה, במבנה שונה וכך מפעיל הפעוט שרירים שונים בפה , בלסת, בשפתיים ובלשון באופן שונה, והדבר דומה להבדלים הנדרשים מן הפה להגיית ההברות השונות.

הבדלים אינדיבידואליים ברגישויות של אזור הפה

בין ילדים ניתן למצוא הבדלים אינדיבידואליים גדולים מאוד ברגישות החושית באזור הפה. מצד אחד ישנם ילדים שאזור הפה הוא מאוד רגיש אצלם והם מתקשים להתמודד עם גרייה רבה באזור זה. למשל, לכלוך באזור הפה יגרום להם אי נוחות רבה, הם יתקשו לעבור לאכילה של מזונות מגוונים ויעדיפו לאכול מספר מצומצם של מזונות, בעיקר אלה שאינם מלוחים מדי, חמוצים או חריפים מידי. בכלל כל שינוי בצורת ההאכלה או מרכיב המזונות יהיה להם קשה, למשל המעבר מיניקה לשתיה מכוס תהיה קשה בגלל הלחץ הנוצר על השפתיים בעת שתיה מכוס.. לעומתם ישנם ילדים שזקוקים לגריה רבה באזור הפה ולפיכך ישמחו להפעיל איזור זה רבות על ידי אכילה, מציצה, שתיה, מגע רב באזור הפה גם לאחר סיום השלב האוראלי. ילדים כאלה לא יתרגשו מלכלוך באזור הפה, ישמחו לאכול מגוון רחב של מאכלים, ירבו להכניס חפצים רבים לפה או להחזיק משהו בפה באופן קבוע.

Bibliography

סולברג, ש. (1994). פסיכולוגיה של הילד והמתבגר – מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית.

מאגנס, משכל.

סרוף,

Ayres. A J. (1979). Sensory Integration and the Child. Los Angeles, CA: Western Psychological Services.

Bosma, J. (1967). Oral Sensation and Perception. Springfield, IL: Charles C. Thomas.

Bosma, J. (1975). Anatomic and physiologic development of the speech apparatus. In D. Tower (Ed.), The Nervous System (pp. 469-481).

Cool, S. J. (1992) Pain, Plasticity, Allergies and Behavior: Neurobio logical Discoveries oj1991. Workshop presentation. Minneapo- lis, MN.

Lipsitt. L. P. (1976). Neonatal nutritive sucking: Effects of taste stimulation upon sucking rhythm and heart rate. Child Development. 47. 518-522.

Defazio, J. L. (1986). Intervention in Oral Motor Skills. Akron, OH: Children's Medical Center.

Ellison. S. L.. Vidyasagar, D., Anderson. G. C. (1979). Sucking in the newborn infant during the first hour of life. Journal of Nurse- Midwifery, 24, 18-25.

Fisher. S. E., Painter, M., Milmoe, G. (1981). Swallowing disorders in infancy. Pediatric Clinics of North America, 28 #4 (November), 845-853.

Fisher, A., Murray, E.. & Bundy, A. (1991). Sensory Integration: Theory and Practice. Philadelphia, PA: F. A. Davis Company.

Greenspan, S. (1985). First Feelings. New York: Penguin Books.

Ianniruberto, A., & Tajani, E. (1981). Ultrasonographic study of fetal movements. Seminars in Perinatology. 5, 1 75-181.

Mathew, O. P., and Bhatia, J. (1989). Sucking and breathing patterns dUIing breast- and bottle-feeding in tenn neonates. American Journal of Disease in Children, 143 (588-592).

Oetter, P., Laurel, M. K., and Cool, S. J. (1990). Sensonmotor foundations of communication. In C. B. Royeen (Ed.), AOTA Self Study Series. Rockville. MD: The American Occupational Therapy Association.

Oetter, P., Richter, E. W., & Frick, S. M. (1993). MORE: Integrating the Mouth With Sensory and Postural Functions. Hugo, MN: PDP Press, Inc.

Peiper, A. (1963). Cerebral Function in Infancy and Childhood. New York: Consultants Bureau.

Royeen. C. B. (1987). TIP-Touch inventory for preschoolers: a pilot study. Physical and Occupational Therapy in Pediatrics, 7( 1), 29- 41.

Sameroff. A. J. (1968). The components of sucking in the human newborn. Journal of Experimental Child Psychology. 6, 607-23.

Tucker, J. A. (1985). Perspectives of the development of the air and food passages. American Review of Respiratory Diseases, 131, S7-S9.

Weber, F. M.,Woolridge.W., Baum,J. D. (1986). An ultrsonographic study of the organization of sucking and swallowing by newborn infants. Developmental Medicine and Child Neurology, 28, 19-24.

Wilbarger, P. (1984). Planning an adequate sensory diet: Application of sensory processing theory during the first year of life. Zero to Three, V (I), 7-12.

Wilbarger. P.. & Wilbarger. J. L. (1991). Sensory Defensiveness in Children: An Intervention Guidefor Parents and Other Caretalcers. Santa Barbara. CA: Avanti Educational Programs.

Williams, M. S. & Shellenberger. S. (1994). How Does Your Engine Run" : A Leader's Guide to The Alert Program for Self-Regulation.. Albuquerque: Therapy Works, Inc.

Wolf, L. S., & Glass, R P. (1992). Feeding and Swallowing Disorders in Infancy, Assessment and Management. Tucson, AZ: Therapy Skill Builders.

Wolff. P. H. (1968). The serial organization of sucking in the young infant. Pediatrics. 42, 943-955.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *